ואנונו נ' קיי יזמות אומנות הבילוי והפנאי בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה המתבססת על חוק איסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים, תשס"א-2000.

בכתב התביעה מתאר התובע מסכת אירועים קשה של מניעת כניסתו למועדון אשר מפעילה הנתבעת, כאשר מכלול הנסיבות מצביע על כך שמניעת הכניסה נבעה מסיבה אחת ויחידה – אפליה פסולה.

מתוך עיון בתיק בית המשפט מתברר שהנתבעת לא הגישה כתב הגנה. מתוך עדותו של התובע אשר העיד בפניי וביקש שינתן פסק דין כנגד הנתבעת, מתברר שהנתבעת קיבלה גם קיבלה את כתב התביעה אך בחרה שלא להגיש כתב הגנה. עוד מתברר כי אין זו לה לנתבעת הפעם הראשונה בה בחרה הנתבעת להתעלם מתביעה המוגשת כנגדה בגין אותו אירוע עליו מלין התובע, כאשר תביעה נוספת אשר התבררה בפניי היום (ת.ק. 38341/03/10) הסתיימה בפסק דין בהיעדר כתב הגנה ובהיעדר התייצבות מצד הנתבעת. באותו תיק אשר התברר בפניי אף הוצג בפניי תדפיס של רשם החברות המעיד על כך שכתובתה הרשומה של הנתבעת היא אכן אותה כתובת האמורה בכתב התביעה.

הן מתוך התיאור בכתב התביעה, הן לנוכח עדות התובע בפניי נראה שאכן בוצעה כלפי התובע אפליה פסולה שלא כדין, לפחות ברמה הנדרשת בשלב זה של הדיון, כאשר הנתבעת נמנעה מהגשת כתב הגנה.

אף שהתובע עתר בתביעתו לפיצויים בסך 30,000 ₪ אני סבור כי אין הצדקה לפסיקת מלוא הסכום הנתבע, כאשר מדובר, לפחות לפי הפירוט בכתב התביעה, באירוע בודד. אפשר אמנם ואירוע זה מתווה את הדרך בה נוהגת הנתבעת גם באירועים אחרים, אולם בשלב זה פסיקת הנזק לתובע צריכה להיעשות בהתייחס לאותו אירוע לו טען כפי שהתברר בפניי.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לפצות את התובע בסך של 7,500 ₪.

ניתנה והודעה היום ט"ז אב תש"ע, 27/07/2010 במעמד הנוכחים.

אילן רונן, שופט

הוקלד על ידי: דנה מולא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: